"יהיה מה שיהיה אני עוד אשנה"
במסגרת שיעורי עברית עינת שביט, מנהלת בית הספר, יזמה את הרעיון לקשר עם מדליקי המשואה. ליאת בן ניסן וגל בר אורן, בחרו לחשוף את תלמידי שכבה ג' לאנשים שנבחרו להדליק את המשואות.
תלמידי השכבה צפו בדבריהם המרגשים של מדליקי המשואות והוחלט לבחור מדליק משואה אחד ולכתוב לו מכתבים. התלמידים קיימו בחירות כשהם משכנעים אחד את השני במי לבחור תוך ביסוס נימוקיהם על דברי מדלקי המשואה.
ברוב קולות נבחרה הגב' מארי נחמיאס, ניצולת שואה ששימשה אם אומנה ל-52 ילדים.
בחג השבועות נפגשה גל, עם מארי המקסימה ומסרה לה את אסופת המכתבים. מארי ביקשה מגל שתקריא לה את המכתבים והיא התרגשה עד דמעות וברכה את תלמידי השכבה בסרטון. הילדים שצפו בסרטון אף הם התרגשו והוחלט לעשות כל מאמץ להפגיש בין מארי והתלמידים. ביום ראשון, הגיע מארי לבית הספר אורנים, המפגש היה מרגש עד מאד, תלמידי 'אורנים', קיבלו אותה, כשהם לבושים בלבן, במחיאות כפיים ובהתרגשות כשהם שרים לה את השיר שבט אחים ואחיות בשפת הסימנים ולאחר מכן את יש בי אהבה, מארי בירכה אותם וסיפרה להם על חייה וענתה על שאלות.
ילדי אורנים אף העניקו לה זר ובו 52 פרחים, פרח לכל ילד אומנה.
מארי היקרה, כאות תודה והערכה על המכתבים הביאה מתנה לכל התלמידים וגם אפתה עוגות ועוגיות לכל המורים.
הרבה דמעות של התרגשות ואושר ירדו באותו היום …
